החלטה בתיק בש"א 179680/06

1.         לפני בקשה לחיובה של המשיבה, שהיא התובעת, בהפקדת ערובה להוצאות.

2.         המשיבה היא חברה. משכך, בענין חיובה בהפקדת ערובה להוצאות, חל סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן - " חוק החברות" או " החוק") כפי שהוסף בתיקון מס' 3 משנת 2005 לחוק החברות.

3.         התיקון לחוק הוצע כדי להחזיר על כנו את החסר שנוצר בעקבות ביטול סעיף 232 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג - 1983, עם היכנסו לתוקף של חוק החברות (כמתואר ברע"א 3686/05 גאלי אחזקות בע"מ נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ, החלטה מיום 26.7.05).

4.         סעיף 353א לחוק קובע -

" הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

5.         כפי שציין בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט עמית):

"סעיף 232 פורש בשעתו כיוצר מעין חזקה המטילה על החברה-התובעת לשכנע את בית המשפט כי אין מקום להטיל עליה חיוב בהפקדת ערובה - רע"א 3274/92 סרוסי נ. י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מז(2) 2 (בעקבות ההלכה שנפסקה ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ. נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647).  עם ביטול סעיף 232  לפקודה, נתגלעה מחלוקת בפסיקה, באשר לתחולת החזקה....

...

כעת, נוכח התיקון לחוק, דומה שהותרו הספקות, וחזרה ההלכה למקומה, כך שבמקרה של תובע שהוא תאגיד, קיימת נטיה חזקה יותר להטיל ערובה להבטחת הוצאות - ע"א (י-ם) 4207/98 בנק לאומי לישראל נ. ארט בי חברה בערבות מוגבלת (בפירוק), תק-מח 98(2) 3632. לשיקולים בגינם יש להבחין בין תאגיד לבין תובע-יחיד, ראה בש"א 5922/01 (י-ם) מוזס נ. חברת לוי רמות עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, דינים מחוזי לב(10) 25. "

ת.א. (חי') 645/05 אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים בע"מ (החלטה מיום 15.2.06).

6.         ובמקום אחר - לאחר שעמדה על ההבדל בין נוסחו של סעיף 353א לבין נוסח הסעיף בהצעת החוק המקורית - כתבה נשיאת בית המשפט המחוזי (בחיפה), כב' השופטת גילאור:

"... הבהיר המחוקק כי הנטל להוכיח את יכולתה של החברה לשלם את הוצאות הנתבע מוטל על כתפי החברה עצמה, ככל הנראה מן הטעם שהמידע הרלבנטי למצבה הכלכלי של החברה מצוי בראש ובראשונה בידיה. לפיכך, מקום בו נותרו כפות המאזניים מאוזנות לעניין זה ייטה בית המשפט לחייב את החברה במתן ערובה, אלא אם יסבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת."

בש"א (חי') 6191/04 POLSKA ZEGLUGA MORSKA נ' החברה לנאמנות של בנק אגוד בע"מ, החלטה מיום 17.1.06

7.        נוכח סעיף 353א לחוק החברות קיימת אפוא נטיה חזקה יותר להטיל ערובה להבטחת הוצאות במקרה של תובע שהוא תאגיד, ועל כתפיו מוטל הנטל להוכיח את יכולתו לשלם את הוצאות הנתבע.

במקביל, עדיין נשמר שיקול דעתו של בית המשפט, אשר ישים ליבו בין השאר, לזכות הגישה לערכאות.

אחד השיקולים אשר באים בפני בית המשפט הוא השלב בו הוגשה הבקשה. כאשר חל שיהוי ממשי בהגשת בקשה, יש בכך כדי לצמצם או לנטרל את אחד מהטעמים שבבסיס הסמכות להורות על הפקדת ערובה, והוא הטעם למנוע הליכי סרק (שכן ההליך, כולו או חלקו, כבר התקיים). ר' לענין זה בש"א (ת"א) 2219/06 SEIEFFE S.R.L  נ' רויאל גרניט בע"מ, החלטה מיום 6.6.06(כב' השופטת קרת-מאיר).

8.        התובעת, המשיבה, היא, כאמור, חברה. לשיטת המשיבה בתגובתה, היא הוקמה על ידי מי שמונה כנאמן על ידי בית משפט, בעקבות הליכי חדלות פרעון בבית המשפט המחוזי של חברות הקשורות אליה (תדפיס רשם החברות שנזכר בתגובה, לא היה מצורף אליה בפועל, ומשכך המידע הכלול בו אינו לפני).

למרות טעוני המבקשים בבקשתם בענין מצבה הכספי של המשיבה, לא הועלתה על ידי המשיבה כל טענה פוזיטיבית בתגובתה, קל וחומר טענה הנתמכת בראייה, כי מצבה הכספי אינו קשה כנטען. אמנם, חובות אגרה לרשם החברות אינם משום ראייה מכרעת, אולם המשיבה אינה טוענת כלל כי מצבה הכלכלי שפיר (אלא מעלה טעונים ספציפיים כנגד טעוני המבקשים וכן טענות בענין זכות הגישה לערכאות וכיוצ"ב).

מנגד, הבקשה הוגשה בחודש ספטמבר 2006, למעלה משלוש שנים לאחר הגשת התביעה (מאי 2003). כבר בכתב הגנה (מתוקן) שהוגש ביום 3.1.05 נטען כי המשיבה נמצאת בקשיים כלכליים, חייבת כספים רבים וצפוי קושי בהליכי גביית הוצאות לאחר דחיית התביעה. מאז, התקיימו הליכים מקדמיים בתיק והוגשו ראיות. התיק נמצא בפתח שלב ההוכחות.